אשת איימיש בדרך אל הגורג'
גורג' הוא נקיק גדול שקירותיו נישאים ותלולים. הגורג' שלנו מוקף יערות ובהם הקמפגראונד שלנו. בזכות פסטיבל המכוניות העתיקות שמתקיים בעיר, מלא הקמפ במכוניות ואוהלים ויוצר אוירה מיוחדת.
ועם כל זאת, יש לכל אחד את הפינה שלו והפרטיות שלו, והשקט נשמר כאילו ריק היער מאורחיו. ואין כאן צורך בסלי אשפה גדולים ומחר בצאת החג לא יבואו פקחים ועובדי ניקיון לאסוף טונות של אשפה. כי אין אשפה, ואין נייר ואין בקבוק אחד של פלסטיק ברחבי היער. ואם איני טועה, אין אפילו בדלי סיגריות. כי כל אחד מגיע הנה לאסוף לו זיכרונות חמים מן היער והלילה, ובבוקר הוא נושא איתם עמו, בלי להשאיר שום זכר לאלו שיבואו אחריו.
כך אצלנו באמריקה.
מחנים בחניון הגדול שבתוך השמורה, בו מתגודדים כבר ראשוני אנשי המכוניות הוותיקות, שתמיד מוצאים עניין בלתי נלאה זה בזה, ושהגורג' לא כל כך מעניין מבחינתם, ורק שוב ושוב מאיזה שנה וכמה שנים אצלך, ואיפה צבעת והיכן השגת את הפנסים וכדו'. וגם אנחנו מקדישים עוד כמה דקות להסתובב ולהתבונן בתערוכה האנושית והמכנית הזו.
ומשם לגורג' !!
מסלול שמשתלב בצבע הקניון ובאבן המקום, מוביל אותנו שעתיים, בערוץ שקירותיו גבוהים וירוקים ובטח הוא מן היפים שיש.
ובכל זאת יש בו במקום, חסרון אחד גדול. מצד אחד - קסם נסוך בו. מצד שני אתה מבקש כדרכך, לשאוב משהו ממנו אל תוך עינית המצלמה, ולקחת אתך, שהרי "יבוא היום ועוד תשב אל מול האח, וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת, ותיזכר אז בימיך....", אבל מסתבר שהתמונות שלך הן לא יותר מהעתק חיוור. במפגש עם הגדול והעצום יש, לפחות למצלמה שלי, איזו מגבלה שמצמצמת את כל מה שרואות העיניים לכלל רמז. וכיוון שאין לי משהו טוב יותר להציג - הנה הרמזים למזכרת.
