מיכל המים השחורים בקרוואן שלנו הולך ומתמלא. ברגיל,
בכל קמפגראונד יש חיבור לביוב בו אנחנו מרוקנים את כל מה שצברנו במיכל. אבל מזה
שלושה ימים לא היינו בקמפ, ויש לנו חשש שהוא עלול לעלות על גדותיו.
בקמפ אנחנו נוהגים גם להתקלח, ואפילו שאנחנו נקיים מאוד, התחושה שלנו אחרי שלושה ימים בלי מקלחת, מלוכלכת למדי.
כיוון שאין לנו בבוקר זה מושג היכן נישן בלילה, אנחנו מאלתרים משהו שאף פעם בעבר עוד לא ניסינו, ונכנסים לפני הצהריים לקמפגראונד שנקרה בדרכנו מתוך רצון לנקות את מעי הקרוואן, ואם אפשר גם את עצמנו ולהתחדש לקראת הלא נודע.
אחרי רבע שעה שאורית מבלה במשרד הקמפגראונד, אני נכנס ומוצא שם את אורית ואת פטרישה, קרובות ורכונות זו כלפי זו, כשהן מעיינות ביחד בפלאפונים בתמונות הנכדות שלהן, ועיני הנכדות צוחקות ועיניהן לחות.
אחר כך פטרישה פותחת לנו את השער ומפנה אותנו אל עמדת הריקון, ד לפני היא משוויצה שאצלם המקלחות הכי טובות בכל ניו אינגלנד.
בדרך למקלחת מספרת לי אורית שיש איזו רגולציה שאוסרת על בעלי הקמפגראונדים לתת שירותים כאלו לקרוואנים. רק במסגרת של לינה, שעולה 50$ הם רשאים לאפשר את ריקון הקרוואן לביוב ואז נוכל גם להתקלח. בתחילה פטרישה מנסה לעזור, ומתקשרת לכל מיני מקומות בניסיון לאתר לנו מקום מתאים אבל היא לא מוצאת.
כשאורית כבר עומדת לצאת מאוכזבת מהמשרד, היא שואלת כבדרך אגב, " פטרישה, הצילום שלך שעל הקיר הוא עם הנכדה שלך ?" ומזדרזת לספר שהוא מזכיר לה את הנכדות שלה עצמה, שהיא כל כך מתגעגעת אליהן, ומיד עיניה של ריטה מגיבות כאילו נגעו בכפתור סודי שלה, והיא מתקרבת אל אורית ושתיהן פותחות פלאפונים מלאים בנכדות, ואני מוצא אותן כמו שתי אחיות שלא התראו מזמן.
עצירה בצד הדרך לצורך שיחה ממושכת עם יואב והבנות
בזמן שאורית מוצאת יופי בבנה ונכדותיה אני מוצא אותו ב - 50 גוונים של הצהוב
בקמפ אנחנו נוהגים גם להתקלח, ואפילו שאנחנו נקיים מאוד, התחושה שלנו אחרי שלושה ימים בלי מקלחת, מלוכלכת למדי.
כיוון שאין לנו בבוקר זה מושג היכן נישן בלילה, אנחנו מאלתרים משהו שאף פעם בעבר עוד לא ניסינו, ונכנסים לפני הצהריים לקמפגראונד שנקרה בדרכנו מתוך רצון לנקות את מעי הקרוואן, ואם אפשר גם את עצמנו ולהתחדש לקראת הלא נודע.
אחרי רבע שעה שאורית מבלה במשרד הקמפגראונד, אני נכנס ומוצא שם את אורית ואת פטרישה, קרובות ורכונות זו כלפי זו, כשהן מעיינות ביחד בפלאפונים בתמונות הנכדות שלהן, ועיני הנכדות צוחקות ועיניהן לחות.
אחר כך פטרישה פותחת לנו את השער ומפנה אותנו אל עמדת הריקון, ד לפני היא משוויצה שאצלם המקלחות הכי טובות בכל ניו אינגלנד.
בדרך למקלחת מספרת לי אורית שיש איזו רגולציה שאוסרת על בעלי הקמפגראונדים לתת שירותים כאלו לקרוואנים. רק במסגרת של לינה, שעולה 50$ הם רשאים לאפשר את ריקון הקרוואן לביוב ואז נוכל גם להתקלח. בתחילה פטרישה מנסה לעזור, ומתקשרת לכל מיני מקומות בניסיון לאתר לנו מקום מתאים אבל היא לא מוצאת.
כשאורית כבר עומדת לצאת מאוכזבת מהמשרד, היא שואלת כבדרך אגב, " פטרישה, הצילום שלך שעל הקיר הוא עם הנכדה שלך ?" ומזדרזת לספר שהוא מזכיר לה את הנכדות שלה עצמה, שהיא כל כך מתגעגעת אליהן, ומיד עיניה של ריטה מגיבות כאילו נגעו בכפתור סודי שלה, והיא מתקרבת אל אורית ושתיהן פותחות פלאפונים מלאים בנכדות, ואני מוצא אותן כמו שתי אחיות שלא התראו מזמן.
עצירה בצד הדרך לצורך שיחה ממושכת עם יואב והבנות
בזמן שאורית מוצאת יופי בבנה ונכדותיה אני מוצא אותו ב - 50 גוונים של הצהוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה