ניופורט

בנסיעה לאורך החוף המזרחי אנחנו מזגזגים בין חופים ויערות. הם מאוד קרובים ומאפשרים לנו מגע עם מגוון של מצבי רוח. ליער מצב רוח אינטימי. הוא סוגר אותנו אל תוך עצמנו כמו חליל ובשקט שבו אפשר לשמוע את קולות האדמה. החופים לעומת זאת פתוחים וזוהרים כמו תזמורת פילהרמונית. ואנחנו שאיננו עובדים לאל אחד - רוצים ליהנות ממתנתם של האלים כולם.
וניופורט היא בהחלט מתנה.
אפילו עשירי העיר הכירו בכך, עד אשר הסכימו להקצות מקום לדרך שעוברת במרומי הצוק מתחת לטירותיהם.

אני בחרתי לטפס מן החוף אל הדרך היפה שעוברת על הרכס, דרך הסלעים. זה היה כרוך במאמץ וחייב זהירות. בגלל פחות מזה אפשר להרוס טיול אבל תוך כדי טיפוס לפחות מצאתי צמח שמגדל פניני טורקיז.  כאן מכה הרוח מן הים והמלח מכרסם, והוא - מגדל פנינים.

זו לא רק פוזה לצילום. יש חום מיוחד שחוזר אלינו מגב הסלע.

ברגיל הצילום מקפיא את התנועה. כאן הוא מקפיא ריקוד. זה ריקוד שלא התכוונו אליו אלא והוא בא מעצמו ומעצמן

                                                     הנה רגע שכדאי להשהות עליו את המבט

ובעיר עצמה יש גם את בית הכנסת "טורו" העתיק ביותר בצפון אמריקה, שלאחר הביקור בו ב 1970 כתב ג'ורג' וושינגטון:

..."ממשלת ארצות הברית...מגנה שנאת חינם, דוחה רדיפה על רקע דתי... מי יתן וילדי אברהם שהתיישבו באדמה זו ימשיכו להצטיין וליהנות מסובלנותם של המתיישבים האחרים; וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד. מי ייתן ואב-הרחמים יפזר אור ולא חושך בדרכנו וידע כל אדם להשתמש בכישרונו בצורה מועילה ובשמחת עולם"...