"דרך השמיים" מתפתלת על הרכס שבפארק, ועוברת מצידו הנהדר
אל צידו המקסים, והיא ללא ספק הדרך הכי יפה בה נסענו אי פעם.
כשהייתי כבן שלוש עשרה לקח אותי אבא ל "יום בתל אביב". היינו במרומי מגדל שלום שנבנה קצת קודם, והשקיף יחידי על תל-אביב שהייתה צנועה ונמוכה. העלייה במעלית והתצפית המרהיבה, עשו עלי רושם כביר. חוץ מזה היינו בלונה פארק ואכלנו במסעדה וגם זה היה מיוחד ונפלא. בסוף היום אמרתי לאבי בהתרגשות שזה היה היום הכי מאושר בחיי.
"הכי", נשאר איתך עד שהוא מודח, אבל היום ההוא עם אבא שומר עדיין על מעמדו.
הנה עוד "הכי". היום הכי חשוב בחיי היה היום בו נפתח אלי חלון באינטרנט ואורית אמרה לי משהו חסר כל חשיבות, שהפך להיות הדבר הכי חשוב שאמרו לי בחיי, כי מאז לא הפסקנו לדבר.
"דרך השמים" היא "הכי", למרות שאין בה אף מפל ראוי לשמו, ולא נשקף ממנה שום כחול של אוקיינוס או אגם, ואפילו פסגה חדה שמתנשאת ממעל לא מצאנו. בדרך השמיים אין שום "פיק" שאליו נוסעים משום שהוא "הכי", ואין בו נקודה שבה תעתק נשימתך.
"דרך השמיים" דומה לדרך החיים. זה לא הפסגות שעושות את הדרך. אדרבא, לפעמים הן רק מסתירות. זו הדרך שעושה את הדרך. היום יום והשעה שעה שבדרך.
ככה גם ב"דרך השמיים" שנמשכת לבלי קץ בתוך אגדה וקסם שאינן מובילות לשום מקום אלא אל עצמן.
מרבד צבעוני מנצנץ העשוי מצמרות היער בגבעה מתחתינו
הקרוואן הוא שותף עם נשמה ויש לו הבעה שמשתנה
קרוב לסיום המסע קיבלנו למזכרת - דב שחור
מיוחד בתוך מיוחד - סתיו בחלונות הקרוואן ובלב - אביב.
בפינת אגם גרוטון בוורמונט קישטתי את המים בעלי שלכת צבעוניים ואחר כך עשיתי מזה את הפוסט - "קלישאות". כאן בשננדואה הטבע לא נזקק לעזרה ממני, ובעצמו משלב את המעין במשחקי שלכת
מתי להוסיף עוד תמונה של אורית לפוסט ?
כשיש בצילום עוד משהו, או כשיש בו סיפור.....או כשסתם נעים לי לשוב ולפגוש אותה. כמו כאן.
כשהייתי כבן שלוש עשרה לקח אותי אבא ל "יום בתל אביב". היינו במרומי מגדל שלום שנבנה קצת קודם, והשקיף יחידי על תל-אביב שהייתה צנועה ונמוכה. העלייה במעלית והתצפית המרהיבה, עשו עלי רושם כביר. חוץ מזה היינו בלונה פארק ואכלנו במסעדה וגם זה היה מיוחד ונפלא. בסוף היום אמרתי לאבי בהתרגשות שזה היה היום הכי מאושר בחיי.
"הכי", נשאר איתך עד שהוא מודח, אבל היום ההוא עם אבא שומר עדיין על מעמדו.
הנה עוד "הכי". היום הכי חשוב בחיי היה היום בו נפתח אלי חלון באינטרנט ואורית אמרה לי משהו חסר כל חשיבות, שהפך להיות הדבר הכי חשוב שאמרו לי בחיי, כי מאז לא הפסקנו לדבר.
"דרך השמים" היא "הכי", למרות שאין בה אף מפל ראוי לשמו, ולא נשקף ממנה שום כחול של אוקיינוס או אגם, ואפילו פסגה חדה שמתנשאת ממעל לא מצאנו. בדרך השמיים אין שום "פיק" שאליו נוסעים משום שהוא "הכי", ואין בו נקודה שבה תעתק נשימתך.
"דרך השמיים" דומה לדרך החיים. זה לא הפסגות שעושות את הדרך. אדרבא, לפעמים הן רק מסתירות. זו הדרך שעושה את הדרך. היום יום והשעה שעה שבדרך.
ככה גם ב"דרך השמיים" שנמשכת לבלי קץ בתוך אגדה וקסם שאינן מובילות לשום מקום אלא אל עצמן.
מרבד צבעוני מנצנץ העשוי מצמרות היער בגבעה מתחתינו
הקרוואן הוא שותף עם נשמה ויש לו הבעה שמשתנה
קרוב לסיום המסע קיבלנו למזכרת - דב שחור
מתי להוסיף עוד תמונה של אורית לפוסט ?
כשיש בצילום עוד משהו, או כשיש בו סיפור.....או כשסתם נעים לי לשוב ולפגוש אותה. כמו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה