בוסטון

הקרוואן לא אוהב ערים גדולות. בתוכן הוא מאבד מקיסמו והופך למגושם. הוא מזדקן וצריך לדאוג לו. לכן עדיף למצוא לו ספסל, לעטוף אותו בסוודר וצעיף ולצאת לדרכנו לבד.
מגרשי חניה הם ספסלים טובים לקרוואנים, ושם בכניסה לעיר אנחנו נפרדים והולכים ברגל לשחזר את "מסיבת התה" שממנה התגלגלה לה ההיסטוריה ויצרה את אמריקה.
ומשם באוטובוס עלה-ורד, בין תחנותיה היפות של בוסטון שלבטח ראויה לביקור ארוך הרבה יותר.

               אנדרטת השואה המרגשת - שישה מגדלי זכוכית שהם כעין ארובות, ועשן וריח אפר העולה מן הרצפה.