בתכנון הטיולים שלנו אנחנו משתדלים לגוון ככל שניתן. כמו למשל להיות בנאוטילס - הצוללת האטומית הראשונה, או אצל איש העכבישים בוורמונט, או במוזיאון החלל בוושינגטון. ובאמת, המיוחדים האלו אף פעם לא נבלעים בעיסת הזיכרון אלא מתקבעים להם כמו זרי פרחים. כך נכנסים גני לונגווד אל התכנית, משום שאין לנו גנים אחרים לשוטט בהם במסענו. מה עוד שהכניסה לגנים יקרה וזה זה סימן טוב, כי בדרך כלל יש באמריקה תמורה מאוד הוגנת לאגרה.
הדרכים המובילות אל הגנים הן מאותן "דרכים כפריות" שנסוכה עליהן אווירה טוסקאנית של שלווה ויופי שנעצרו בצד מחוץ לרעש ולחיפזון וכיוון שהכבישים כמעט ריקים, אנחנו מתנהלים לנו באטיות, והראשים נעים לאיטם כמו ווישרים מקולקלים מימין לשמאל וחוזר חלילה.
הגנים מתפרסמים הן בזכות יופיים והן בזכות מופע אור קולי שהגן כולו הוא הבמה והתפאורה שלו. לפיכך אנחנו מגיעים אל הגנים בחמש בערב על מנת לתפוס גם את המופע הטבעי של השקיעה וגם את המופע האור קולי שמתחיל אחר כך, והחניון העצום והעמוס מעיד על כך שאנחנו במקום הנכון.
הזוג היפה יתחתן הלילה. המבט שלה אומר אהבה, הכתפיים שלו אומרות הבטחה. הגנים והבריכה שותקים ומתפעלים מהשניים שלרגע הופכים אותם רק לתפאורה.
את התמונות האלו לא ניתן לשמור בזיכרון. יום אחד נוכל לדחוף כרטיס קטן לאוזן ולהגדיל את הזיכרון, אבל עד אז כדאי להצטייד במצלמה, ולחזור מידי פעם ולנשום את היופי.
בשאריות האור של היום מתחיל מופע אור קולי שנמשך אל תוך החושך ועוטף את הגנים. המסך שאליו צופים כיסאות הנוח כאן, הם העצים. כשיחשיך יוקרנו עליהם דימויים של עונות השנה, כמו פנטזיה צבעונית ומוזיקלית.
בגנים נעים מאות רבות של אנשים, אבל המרחבים מפזרים ומדללים אותם. ובאמת, אין לאן למהר ואי אפשר להפסיד דבר, כי ההצגה חגה לה במעגל שלא ניפסק.
בדרך כלל לקראת החושך אנחנו מתמקמים ללינה. אבל הגנים והמופע מחזיקים אותנו עד עשר וכשאנחנו חוזרים לקרוואן אין לנו מושג, היכן נלון הלילה. "ההפקרות" הזו היא עדות לניסיון הרב שצברנו ולביטחון שמלווה אותנו ושמשרה עלינו אווירת "הכל בסדר", יהיה אשר יהיה.
ובאמת, כעבור זמן קצר אנחנו אוכלים בדיינר אמריקאי ומתקפלים ללינה בוולמארט הסמוך, וכמו לאורך המסע כולו - הכל בסדר, והכל נפלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה