יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

פרינסטון

איינשטיין מהלך עלי קסם מיוחד. שילוב של גאונות ופשטות, רצינות והומור, ילדותיות ואנושיות. לכאורה הוא נשגב ומעורר ריחוק, ועם זאת יש בו חם ואחווה שמעוררים אהבה. איינשטיין הוא לא דוגמה לכלום, כי הוא איינשטיין, ועם זאת אפשר לגעת ולחוש אותו מקרוב עד שהוא הופך דוגמה להכל.
עם השנים, ככל שמתרחבת ההיכרות בינינו, ככל שאני מבין כמה קשה להכיל את הניגודים המופלאים באישיות שלו - גדלה
האהבה הישנה שלי אליו.  האהבה הזו גם הדביקה קצת את אורית. הנה צילום מהטיול הקודם שלנו שמבטא את הקרבה בין השניים.



























לפיכך אנחנו נמשכים אל פרינסטון שם חקר איינשטיין ולימד וחי בעשרים שנותיו האחרונות. ה Waze  מוביל אותנו איפה, אל ביתו וכדרכו מצהיר בחגיגיות: "הגעתם ליעד" ואנחנו מסתובבים לנו הלוך חזור סביב "היעד" והיעד איננו.
אחר כך ברחובה הראשי של פרינסטון, בחנות שמשמרת זיכרונות מאיינשטיין, מתברר לנו שביתו של איינשטיין הוא היום בית פרטי ובעליו שומרים בקנאות על פרטיותם. לעומת זאת בחנות יש פוסטרים ותמונות ומזכרות למיניהן, שבחשבון כולל נראים מתאימים לשימור זיכרונו של איזה מפקד של מכבי אש או סגן ראש עיר מקומי, אבל עלובים מאוד ככל שהדברים נוגעים לאיינשטיין. משונה.


האוניברסיטה בפרינסטון מקסימה. היא צמודה לרחוב הראשי כך שזוהי באמת עיר אוניברסיטאית שבה מתקיים קשר ממשי בין העיר והסטודנטים. וכיוון שהיום יפה, כמנהגם של הימים כולם בטיול שלנו, אנחנו מטיילים באוניברסיטה ובעיר עד שאין ברירה אלא להמשיך הלאה במסע.

                                                                 
                                                                         ככה מחייך היום


                                                  פרינסטון לפעמים נראית כמו אוניברסיטה צלבנית




                                                                             מעגלי שלכת

                                           








                                                למעלה איינשטיין השובב, למטה הכי איינשטיין שאפשר







       

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה