ביער קמדן אנחנו יושבים עם זוג ישראלים שבאים מ-קייפ
אליזבת' שבהמשך דרכנו. אנחנו, ובעיקר הם, שותים ומשתחררים וכולנו נדחקים לספר על
מסעותינו ועל נפלאות אמריקה, וחוויה רודפת חוויה כמו מסע באלבומים טריים. אבל עמוק
עמוק בתוך הלילה, כשהשעון מראה כבר עשר, הם מספרים לנו מה מיוחד כל כך בקייפ
אליזבת'.
מתברר שהם חנו שם בחניון קטן וצפוף מול מפרץ הים, ועשו שם אהבה בקרוואן, מתחת מגדלור יפה מול הסלעים והגלים. כמו השחפים.
הכי חשוב בקרוואן הם אומרים לנו לפני שנפרדים, זה לא לאן שאתם לוקחים אותו, אלא מה שאתם עושים בתוכו, ואנחנו משכימים לקום למחרת וממהרים אל קייפ אליזבת'.
בקייפ אליזבת שוכבים הסלעים כמו עצים מאובנים, מסודרים בחזית אחת אל מול האוקיינוס המסתער עליהם בזעם.
דקות ממושכות ישבתי מול חבטות גלים בסלע כמי שחש את נשימת האוקיינוס. כמו השחף.
מתברר שהם חנו שם בחניון קטן וצפוף מול מפרץ הים, ועשו שם אהבה בקרוואן, מתחת מגדלור יפה מול הסלעים והגלים. כמו השחפים.
הכי חשוב בקרוואן הם אומרים לנו לפני שנפרדים, זה לא לאן שאתם לוקחים אותו, אלא מה שאתם עושים בתוכו, ואנחנו משכימים לקום למחרת וממהרים אל קייפ אליזבת'.
בקייפ אליזבת שוכבים הסלעים כמו עצים מאובנים, מסודרים בחזית אחת אל מול האוקיינוס המסתער עליהם בזעם.
דקות ממושכות ישבתי מול חבטות גלים בסלע כמי שחש את נשימת האוקיינוס. כמו השחף.
מליוני שנים כותבים הרוח והטחב והמים, מכתב שהוא קדום לאין שיעור מכתב החרטומים.
אולי יש מי שיכול לקרוא את המכתב, אך בטח אין אחד שיכול לשמוע אותו, כשהוא נכתב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה