ממוזיאון השואה אנחנו חוזרים אל המלון. יש תחושה של גודש ומלאות. שאין עוד מקום להכיל בו משהו נוסף. מצד שני, ישנם דברים שיכולים לשמחתנו, להכיל אותנו - אני נכנס שוב אל האמבטיה וטובע בקצף ואורית יוצאת לקניון הסמוך.
את האמבטיה הראשונה אני עושה כשמגיעים למלון כדי לנקות חודש של נוודות. את האמבטיה השנייה אני עושה על חשבון עשרת ימי הנוודות שעדיין לפנינו. ואורית עושה את הקניון, על חשבון הקניון האחרון של הטיול. קניון לפרידה.
כשאורית חוזרת היא "גוועת" ומבקשת בטלפון שארד ללובי לאכול איתה. אני, שכבר אכלתי שאריות למיניהן, מציע שתיקח לה סנדוויץ' או משהו ותעלה לחדר, אבל סופי שאני יורד אליה. ככה זה אצלנו.
מתברר שאורית לא רוצה לאכול סנדוויץ' במחיר מופקע ואומרת שאם כבר משלמים, אז כדאי בישיבה במסעדה שבקומה ה-14 ואני מוסיף ונגרר אחריה. ככה זה אצלנו.
ובמסעדה למעלה הפתעה משולשת -
ראשית, על מסך מוגבה במרכז המסעדה, מקרינים בשידור חי, משחק של ברצלונה אהובתי, שהיא אצלי מושא געגועים נסתר. כלומר, לו רק יכולתי שהכל הכל במסע הזה, יהיה בדיוק אותו דבר, רק עם טיפה ממסי וניימר וזוארץ......
שנית, המסעדה הזו שנבנתה על גג המלון היא עמדת תצפית נפלאה, והמול כולו פרוש לפנינו. הקפיטול מבהיק באור הזרקורים כאילו שהוסרו ממנו כל הפיגומים שהיו תלויים עליו אתמול, והבית הלבן מנצנץ מרחוק, ומעל לכל, מתנשא כהרגלו ודוקר את הרקיע, האובליסק הגאה של וושינגטון.
ושלישית, "אנחנו זזים" מגלה לנו אורית לפתע בשמחה, כשהיא מבחינה בהשתנות קלה של הנוף לפניה.
ככה במקרה לגמרי, בגלל סנדוויץ', אנחנו חוגגים יפה את הפרידה מוושינגטון.
ובבוקר - אוכל, קדימה אוכל, ועוד השתהות פרידה קלה בחדר, ובשמחה אל הקרוואן, שעל פי הבעתו נדמה לנו, שהוא נח דיו ושש כמונו לדרכים ולהרפתקאות. יאללה - שננדואה !
את האמבטיה הראשונה אני עושה כשמגיעים למלון כדי לנקות חודש של נוודות. את האמבטיה השנייה אני עושה על חשבון עשרת ימי הנוודות שעדיין לפנינו. ואורית עושה את הקניון, על חשבון הקניון האחרון של הטיול. קניון לפרידה.
כשאורית חוזרת היא "גוועת" ומבקשת בטלפון שארד ללובי לאכול איתה. אני, שכבר אכלתי שאריות למיניהן, מציע שתיקח לה סנדוויץ' או משהו ותעלה לחדר, אבל סופי שאני יורד אליה. ככה זה אצלנו.
מתברר שאורית לא רוצה לאכול סנדוויץ' במחיר מופקע ואומרת שאם כבר משלמים, אז כדאי בישיבה במסעדה שבקומה ה-14 ואני מוסיף ונגרר אחריה. ככה זה אצלנו.
ובמסעדה למעלה הפתעה משולשת -
ראשית, על מסך מוגבה במרכז המסעדה, מקרינים בשידור חי, משחק של ברצלונה אהובתי, שהיא אצלי מושא געגועים נסתר. כלומר, לו רק יכולתי שהכל הכל במסע הזה, יהיה בדיוק אותו דבר, רק עם טיפה ממסי וניימר וזוארץ......
שנית, המסעדה הזו שנבנתה על גג המלון היא עמדת תצפית נפלאה, והמול כולו פרוש לפנינו. הקפיטול מבהיק באור הזרקורים כאילו שהוסרו ממנו כל הפיגומים שהיו תלויים עליו אתמול, והבית הלבן מנצנץ מרחוק, ומעל לכל, מתנשא כהרגלו ודוקר את הרקיע, האובליסק הגאה של וושינגטון.
ושלישית, "אנחנו זזים" מגלה לנו אורית לפתע בשמחה, כשהיא מבחינה בהשתנות קלה של הנוף לפניה.
ככה במקרה לגמרי, בגלל סנדוויץ', אנחנו חוגגים יפה את הפרידה מוושינגטון.
ובבוקר - אוכל, קדימה אוכל, ועוד השתהות פרידה קלה בחדר, ובשמחה אל הקרוואן, שעל פי הבעתו נדמה לנו, שהוא נח דיו ושש כמונו לדרכים ולהרפתקאות. יאללה - שננדואה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה