בתוכנית המקורית של טיול 2012 תיכננו להיות שלושה שבועות בניו-יורק, ובמסגרת זו לקפוץ לוושינגטון לשלושה ימים. היה שם איזה פסטיבל עם להקות שצועדות ומנגנות, עם כל הכוראוגרפיה האמריקאית הצבעונית, כשבראש המקהלה נערה שמלהטטת עם שרביט המנצחים.
ישבנו וצחקנו והחלטנו להיות תיירים מן המניין וקנינו כרטיסי ישיבה טובים ליציע שהוקם לכבוד המצעד.
כשהתקדמנו בתוכנית הבנו שמסע הקרוואן הוא העיקר, ושלא ראוי להן לניו-יורק ולוושינגטון להיות מנות ראשונות, וויתרנו עליהן ובאותה הזדמנות גם על הכרטיסים שלנו למצעד. להחלטה הזו יש חלק מרכזי באותו מסע ראשוני קסום - מוגאס לוגאס ב 70 יום.
בהכנות למסע ההוא למדנו שהקרוואן נוטה להתרחק מהמולת הערים הגדולות. שהוא חיה של מרחבי נופים וטבע ולא חיה אורבנית. ובכל זאת, אי אפשר היה לוותר על סאן-פרנסיסקו ותכננו לנו חמישה ימים בעיר המיוחדת הזו. הדרך הטבעית היא להתמקם בקמפגראונד מחוץ לעיר ולצאת ולהיכנס עם שאטלים. זה גוזל המון זמן וגם מייקר. לפיכך באותו מחיר, חיפשנו לנו מוטל בעיר. כלומר אורית חיפשה ולמעשה הייתה בקשר עם חצי מהמוטלים בעיר - ללא הואיל. אף אחד מהם לא היה מוכן לארח קרוואן במגרש החניה שלו. אחרי שעות רבות נואשה אורית מהחיפוש ושניננו התנחמנו בכך שלפחות ניסינו. ואז היא מצאה לנו מוטל חמוד מאוד ממש בתוך העיר. זה היה נפלא.
עכשיו, בתוכנית המסע הזו, ניו-יורק, שאורית הייתה בה לא מזמן ביחד עם אילנה, כסיום לכנס בנושא חינוך בשיקגו, שוב נשארת בחוץ. אבל וושינגטון שאנחנו להוטים לבקר בה ומחכים לה כבר מספר שנים, נכנסת למסלול ואורית שבה ומתגייסת למשימה - להכניס אותנו למלון חביב בלב העיר. אלא שהפעם, אנחנו מנוסים ומלאי ביטחון, ודגל המסע שלנו - "הכל בסדר", מתנופף תמיד ברוח, ורק ימים ספורים לפני שמגיעים אל הבירה, נרתמת אורית למשימה ותוך שעתיים היא מסדרת לנו ולקרוואן שלנו קבלת פנים יפה בהילטון שבלב העיר, במחיר מצחיק.
הקרוואן פורש לו בצניעות אל גומחת המלון ליומיים מנוחה
זר לא יבין זאת. מצד אחד אנחנו קשורים לקרוואן בקשרי אהבה אינטימיים. וזו לא פרזה. מצד שני, איך שלא נהפוך את זה, יש בחיים בקרוואן די הרבה מחייהם של נוודים. כמוהם אתה זוכה להמון חופש וחיים עצמאיים אבל זה כרוך בוויתור על הנוחות והפינוק ובמידה מסוימת מחייב להתפשר גם על סטנדרט הניקיון. וכשאנחנו מגיעים לסוויטה היפה שלנו בהילטון, אחרי יותר מחודש בדרכים, המיטה נראית לנו מלכותית והאמבטיה היא חלום, והחדרים רחבים ומבהיקים וכל קבלת הפנים מהלכת עלינו קסם.
היינו כמובן 50 פעם בבתי מלון, ומן הסתם גם במפוארים יותר מזה. אבל חווית המפגש עם אף אחד מהם, לא דמתה לחוויה הזו. מתברר שזה לא המלון שעושה את ההבדל אלא מי שבא אליו. והתשוקה שהוא מביא איתו אל המפגש.
ובכן, עשינו אמבטיה והתפנקנו במיטה, ויצאנו אל המול.
אני הייתי בוושינגטון לפני כארבעים שנה וזכרתי את הרושם הכביר והובלתי קודם כל, ולפני הכל אל אנדרטת לינקולן.
גם עכשיו כשאני כותב, היא עדיין מרגשת אותי.
זה קודם כל האדם - אברהם לינקולן, שיצא למלחמת אזרחים שכמוה לא הייתה מעולם, עבור "לידה חדשה של חירות" והפך לאחד הסמלים הבולטים בתולדות האנושות.
זה הפסל שלו שאף שהוא עשוי משיש ונישא ועצום ויש בו הבעה של חזון ונחישות יש בו גם צניעות. הוא מביט אל האנשים ולא מעל לראשיהם. הם, בני האדם, הם החזון שלו.
זה המקדש המרהיב בפשטותו, הצופה יחד עם לינקולן עצמו, אל ברכת ההשתקפות ואנדרטת וושינגטון.
זו הזיכרון שטבוע במדרגות האלו מנאומו של מרטין לותר קינג "יש לי חלום", בתום המצעד הגדול לוושינגטון.
זה אפילו פורסט גאמפ, החייל המעוטר, שמבחין בג'ני שלו ועוזב את במת הנואמים וחוצה במים את ברכת ההשתקפות בדרכו אליה.
מבט מאנדרטת לינקולן אל ברכת ההשתקפות ואנדרטת וושינגטון בהמשך המול
משם הלכנו אל אנדרטת וושינגטון, אבי האומה האמריקנית, מפקד הצבא במלחמת העצמאות שלה והנשיא הראשון והיחיד שנבחר פעמיים - פה אחד. למזלנו, לא היה תור למעלית ושמחנו להזדמנות לעלות אל הבניין שהיה בזמנו הכי גבוה בעולם, ווושינגטון כולה פרושה לרגליו. לצערנו התברר לנו שבשביל הכרטיס למעלית צריך להגיע לכאן בשבע בבוקר וגם אז שום דבר לא מובטח, כי מספר הכרטיסים מוגבל.
אבל בכל מקרה, ההליכה לאורך ברכת ההשתקפות בין שני המונומנטים האדירים, היא חוויה נהדרת. בתווך הזה נמצא משהו מוחשי מהתמצית הרוחנית של אמריקה.
משם הלכנו אל אנדרטת מרטין לותר קינג, שנחנכה ב -2011.
איני מכיר טקסט יותר מרטיט מאשר נאומו - יש לי חלום. איני מכיר נואם סוחף יותר ממרטין לותר קינג בנאומו הזה.
האיש הזה הוא ללא ספק אחד מחמשת הדמויות ההיסטוריות שאני הכי אוהב.
"בזכות אמונתנו נחצוב לנו אבן של תקווה מתוך הר הייאוש" [הביטוי, מתוך הנאום המפורסם, ששימש השראה אנדרטה]
האנדרטה שוכנת על גדות אגן הגאות של נהר הפוטומק.
בהמשך, על הגדה גן פסלים וזיכרון למורשתו של רוזוולט וממול אנדרטה לכבוד ג'פרסון. ולאורך כל הדרך משתקף ונשבר האובליסק של וושינגטון במימי האגם.
חלק מאנדרטת רוזוולט, בתור עם מבקשי העבודה בתקופת השפל הכלכלי הגדול.
תומס ג'פרסון מהאבות המייסדים, מחבר הכרזת העצמאות והנשיא השלישי
את הערב חגגנו בסטייק פילה נפלא ב - Cheese Factory, ואת הלילה במיטת המלון הנפלאה.
תם יום ראשון בוושינגטון.
ישבנו וצחקנו והחלטנו להיות תיירים מן המניין וקנינו כרטיסי ישיבה טובים ליציע שהוקם לכבוד המצעד.
כשהתקדמנו בתוכנית הבנו שמסע הקרוואן הוא העיקר, ושלא ראוי להן לניו-יורק ולוושינגטון להיות מנות ראשונות, וויתרנו עליהן ובאותה הזדמנות גם על הכרטיסים שלנו למצעד. להחלטה הזו יש חלק מרכזי באותו מסע ראשוני קסום - מוגאס לוגאס ב 70 יום.
בהכנות למסע ההוא למדנו שהקרוואן נוטה להתרחק מהמולת הערים הגדולות. שהוא חיה של מרחבי נופים וטבע ולא חיה אורבנית. ובכל זאת, אי אפשר היה לוותר על סאן-פרנסיסקו ותכננו לנו חמישה ימים בעיר המיוחדת הזו. הדרך הטבעית היא להתמקם בקמפגראונד מחוץ לעיר ולצאת ולהיכנס עם שאטלים. זה גוזל המון זמן וגם מייקר. לפיכך באותו מחיר, חיפשנו לנו מוטל בעיר. כלומר אורית חיפשה ולמעשה הייתה בקשר עם חצי מהמוטלים בעיר - ללא הואיל. אף אחד מהם לא היה מוכן לארח קרוואן במגרש החניה שלו. אחרי שעות רבות נואשה אורית מהחיפוש ושניננו התנחמנו בכך שלפחות ניסינו. ואז היא מצאה לנו מוטל חמוד מאוד ממש בתוך העיר. זה היה נפלא.
עכשיו, בתוכנית המסע הזו, ניו-יורק, שאורית הייתה בה לא מזמן ביחד עם אילנה, כסיום לכנס בנושא חינוך בשיקגו, שוב נשארת בחוץ. אבל וושינגטון שאנחנו להוטים לבקר בה ומחכים לה כבר מספר שנים, נכנסת למסלול ואורית שבה ומתגייסת למשימה - להכניס אותנו למלון חביב בלב העיר. אלא שהפעם, אנחנו מנוסים ומלאי ביטחון, ודגל המסע שלנו - "הכל בסדר", מתנופף תמיד ברוח, ורק ימים ספורים לפני שמגיעים אל הבירה, נרתמת אורית למשימה ותוך שעתיים היא מסדרת לנו ולקרוואן שלנו קבלת פנים יפה בהילטון שבלב העיר, במחיר מצחיק.
הקרוואן פורש לו בצניעות אל גומחת המלון ליומיים מנוחה
זר לא יבין זאת. מצד אחד אנחנו קשורים לקרוואן בקשרי אהבה אינטימיים. וזו לא פרזה. מצד שני, איך שלא נהפוך את זה, יש בחיים בקרוואן די הרבה מחייהם של נוודים. כמוהם אתה זוכה להמון חופש וחיים עצמאיים אבל זה כרוך בוויתור על הנוחות והפינוק ובמידה מסוימת מחייב להתפשר גם על סטנדרט הניקיון. וכשאנחנו מגיעים לסוויטה היפה שלנו בהילטון, אחרי יותר מחודש בדרכים, המיטה נראית לנו מלכותית והאמבטיה היא חלום, והחדרים רחבים ומבהיקים וכל קבלת הפנים מהלכת עלינו קסם.
היינו כמובן 50 פעם בבתי מלון, ומן הסתם גם במפוארים יותר מזה. אבל חווית המפגש עם אף אחד מהם, לא דמתה לחוויה הזו. מתברר שזה לא המלון שעושה את ההבדל אלא מי שבא אליו. והתשוקה שהוא מביא איתו אל המפגש.
ובכן, עשינו אמבטיה והתפנקנו במיטה, ויצאנו אל המול.
אני הייתי בוושינגטון לפני כארבעים שנה וזכרתי את הרושם הכביר והובלתי קודם כל, ולפני הכל אל אנדרטת לינקולן.
גם עכשיו כשאני כותב, היא עדיין מרגשת אותי.
זה קודם כל האדם - אברהם לינקולן, שיצא למלחמת אזרחים שכמוה לא הייתה מעולם, עבור "לידה חדשה של חירות" והפך לאחד הסמלים הבולטים בתולדות האנושות.
זה הפסל שלו שאף שהוא עשוי משיש ונישא ועצום ויש בו הבעה של חזון ונחישות יש בו גם צניעות. הוא מביט אל האנשים ולא מעל לראשיהם. הם, בני האדם, הם החזון שלו.
זה המקדש המרהיב בפשטותו, הצופה יחד עם לינקולן עצמו, אל ברכת ההשתקפות ואנדרטת וושינגטון.
זו הזיכרון שטבוע במדרגות האלו מנאומו של מרטין לותר קינג "יש לי חלום", בתום המצעד הגדול לוושינגטון.
זה אפילו פורסט גאמפ, החייל המעוטר, שמבחין בג'ני שלו ועוזב את במת הנואמים וחוצה במים את ברכת ההשתקפות בדרכו אליה.
מבט מאנדרטת לינקולן אל ברכת ההשתקפות ואנדרטת וושינגטון בהמשך המול
משם הלכנו אל אנדרטת וושינגטון, אבי האומה האמריקנית, מפקד הצבא במלחמת העצמאות שלה והנשיא הראשון והיחיד שנבחר פעמיים - פה אחד. למזלנו, לא היה תור למעלית ושמחנו להזדמנות לעלות אל הבניין שהיה בזמנו הכי גבוה בעולם, ווושינגטון כולה פרושה לרגליו. לצערנו התברר לנו שבשביל הכרטיס למעלית צריך להגיע לכאן בשבע בבוקר וגם אז שום דבר לא מובטח, כי מספר הכרטיסים מוגבל.
אבל בכל מקרה, ההליכה לאורך ברכת ההשתקפות בין שני המונומנטים האדירים, היא חוויה נהדרת. בתווך הזה נמצא משהו מוחשי מהתמצית הרוחנית של אמריקה.
משם הלכנו אל אנדרטת מרטין לותר קינג, שנחנכה ב -2011.
איני מכיר טקסט יותר מרטיט מאשר נאומו - יש לי חלום. איני מכיר נואם סוחף יותר ממרטין לותר קינג בנאומו הזה.
האיש הזה הוא ללא ספק אחד מחמשת הדמויות ההיסטוריות שאני הכי אוהב.
"בזכות אמונתנו נחצוב לנו אבן של תקווה מתוך הר הייאוש" [הביטוי, מתוך הנאום המפורסם, ששימש השראה אנדרטה]
האנדרטה שוכנת על גדות אגן הגאות של נהר הפוטומק.
בהמשך, על הגדה גן פסלים וזיכרון למורשתו של רוזוולט וממול אנדרטה לכבוד ג'פרסון. ולאורך כל הדרך משתקף ונשבר האובליסק של וושינגטון במימי האגם.
חלק מאנדרטת רוזוולט, בתור עם מבקשי העבודה בתקופת השפל הכלכלי הגדול.
תומס ג'פרסון מהאבות המייסדים, מחבר הכרזת העצמאות והנשיא השלישי
את הערב חגגנו בסטייק פילה נפלא ב - Cheese Factory, ואת הלילה במיטת המלון הנפלאה.
תם יום ראשון בוושינגטון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה