Screw Auger Falls - מפל המדרגות ליד Bethel

שלום להרים הלבנים ולמעבר דיקסוויל ושלום לניו המפשיר הנפלאה. ברוכה הבאה - מיין.

מהעיירה החמודה בית-אל שמקדמת את פנינו במערבה של מיין, משתרעים לפנינו 400 ק"מ עד לפארק אכדיה והאוקיינוס האטלנטי במזרחה של המדינה.

מאחרינו שלושה שבועות עם הרבה קניונים ומפלים, פסגות ואגמים ומסלולים, ולפנינו 400 ק"מ עד לאוקיינוס, ואורית כמו השחפים רוצה לעוף אל קו המים. רוצה מוזיקה של קאנטרי, ורגליים יחפות שרוקדות ומתופפות על שימשת הקרוואן, ואני שנוהג ומידי פעם מלטף, ועיניים עצומות ונפקחות...ולעוף.

"באיזו אטרקציה אחת היית בוחרת בדרך אל פארק אכדיה" אני שואל מדריכה במרכז המבקרים בבית-אל, והיא ללא ספק ב - "מפל המדרגות !".
וכיוון שאני חסיד של אמריקה ומאמין שגם כשנדמה לך שראית הכל, היא עוד יכולה לחדש ולרגש, אני קוטע לאורית את מעופה ולוקח אותה איתי, כפי שאני עושה בדרכים כולן במסע הזה, ובכלל, ואנחנו משתרכים לנו צפונה לאיטנו בדרכיה היפות של מיין.

ובאמת מפל המדרגות - נפלא ! אינטימי וידידותי וצבעוני. מלהיב בפשטותו ובשובבות שלו ומדביק אותנו בעליזותו.
"שם ידענו חמדה שלא הייתה כמוה" כותבת דליה רביקוביץ' בשירה "חמדה".
תראו אותו !
תשמעו אותנו !

 כשאני עושה איזה תעלול עם הקרוואן כמו סיבוב פרסה קשה או כניסה רהוטה ברוורס לתוך חניה צרה, אורית מסתכלת בי בחיבה וקוראת: "בעל-הבית". הכינוי מוצא חן בעיני עד שבכל ביצוע מיוחד אני כבר מצפה שהיא תתן לי ב"בעל-הבית". אולי הכינוי הזה אפילו נדבק לי קצת לאישיות, כי כאן אני הרי פותח את ידי בתנועה כזו, כאילו המפל הוא הפקה פרטית שלי, שכולם מוזמנים לראות אותה ולהתפעל.    
                                                               

                                                  "האישה המתוקה עם ה -  notch [מעבר ההרים], זאת האישה שלי !"                                                      
                                                      

לקראת ליל תשוקה סוער ביותר

                                                      "דייג אקולוגי" מטיל את חכתו דווקא במקום בו אין דגים