בסוף היום, אחרי נסיעה ארוכה חוצת מיין, כשהשמיים כבר עומדים להשחיר, אני עוצר ליד הדיינר של דני'ס ושואל את אורית אם עדיין מפתים אותה השניצל והפירה שמאז הצהריים היא מתכננת להכין היום בקרוואן.
עברו ארבע שנים מאז אכלנו בדיינר של דני'ס, ולמרות זאת הזיכרונות קרובים וטעימים. חוץ מזה מתפשטת בנו עייפות, ועוד צריך לקנות בוולמארט את השניצלים ותפוחי האדמה, כך שזה די מפתיע כשאורית אומרת לי, סע יובלי !
זה כוחו של הדמיון שנוטע טעם מיוחד, וריח מיוחד ואולי אפילו רחש ממצמץ של צריבה. זה כוחו של הדמיון הזהוב שלוכד וגורם לוותר על הנוחות אשר בישיבה בדניס, וגורם לאישה שלך לחייך ולהגיד - סע יובלי.
כעבור שעה וחצי אנחנו חוגגים עם שניצל ופירה, שטעמו נמנע מאיתנו מאז שנפלנו לצמחונות לפני שלוש שנים וחודשיים ואחד עשר ימים. ונדמה לי, מעשה קסמים, שהוא טיפה טעים יותר מאותו אחד מושלם שטבוע בדמיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה