יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

מחלבת המייפל - Morse Farm Maple Sugarworks

בשבתות בבית, אורית מכינה לנו בדרך כלל 'חלה של שבת'. מאז שהפכנו בארץ לצמחונים, [ביציאות לחו"ל אנחנו משאירים את הצמחונות מאחרינו וחוזרים להיות 'אוכלי כל'] אין לנו כבר את השניצל והקציצות ומאכלי הבשר האחרים שיזכירו את הילדות, ופרוסות החלה המטוגנות הן אולי פליטות אחרונות מאותו מטבח. אוכל ריק מזיכרונות זו כנראה עוד צרה שצמחונים צריכים ללמוד לחיות איתה.
מכל מקום, את אותן פרוסות חלה וזיכרון, אנחנו כמו רבים אחרים, משדרגים בסירופ מייפל, וכעת בורמונט אנחנו מבקרים בחווה שמייצרת אותו. 





מתברר שכאשר עץ המייפל מגיע לגיל של כ - 40 שנה הוא הופך ל"עץ חולב", ואז משחילים אל תוך הגזע שלו פיית יניקה קטנה והוא מניק אותה במשך חודשים ארוכים בעשרות ליטרים של נוזל.
החווה שאנחנו מבקרים בה, ממוקמת ביער בו פזורים עצי המייפל, בין עצי יער אחרים, על פני שטח גדול.
יש חוות שבהן מגדלים את עצי המייפל ? שואלת אורית, והחוואי אומר שאין חוות כאלה, כי זה לא כלכלי לחכות ארבעים שנה עד שהעץ יואיל לתת את פריו. לכן, הוא ממשיך ומסביר, החוואים רוכשים מהמדינה זכות להשתמש ביערות הטבעיים, ויוצאים ופורשים רשת עצומה של צינורות פלסטיק, שתלויה ומחברת בין עצי המייפל הפזורים ביער ומוליכה את הנוזל.
למה מייפל כל כך יקר ? שואל מישהו והחוואי עונה שהריכוז של המייפל שבא מן העצים נמוך מאוד. שיש לזקק ולרכז אותו בתהליכים ממושכים ויקרים שמותירים רק כ- 15% מהכמות המקורית, כדי להגיע לאותו סירופ דבשי שאנחנו מזליפים בשבת על החלה המטוגנת שלנו.

                                                    רוצה לטעום מחלבו של העץ






                                                               קטע קטן מרשת החליבה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה