בארבע מתמקמים בחניון.
חמסין היום ואורית רוצה להתקשר לחברת ההשכרה ולברר מה קורה עם המזגן בקרוואן.
מסרבת להאמין שפשוט אין מזגן. מוטור-הום היא אומרת זה גם מכונית וגם בית ובכל אחד מהם צריך להיות מזגן.
היא לא מוכנה שבסוף המסע יתברר שהיה מזגן ואנחנו לא בררנו ולא ידענו....וחמסין היום. כלומר, 28 מעלות, שכאן הם הרבה יותר מידי וחייבים מיזוג, כי אחרת אורית נמסה מיד.
אני מציע לה להפעיל את הרכב, ליהנות מהמזגן המצוין שלו ומהשקט ומהחיים ומכל מה שהם מזמנים לנו, אבל היא מתעקשת שהמזגן צריך לבוא מהחשמל החיצוני שהקרוואן מחובר אליו. קרצייה. רגע לפני שהיא מתחילה להתקשר לכל העולם ולהרעיש ולנדנד עם המזגן שחייבים לה, היא מעיינת בספר של הרכב, ומוצאת בו שירטוט של מתקן קטן שמותקן על הגג.
מתקנים כאלו היא מסבירה לי יפה, עושים בשביל לספק אוויר קר וקוראים להם - מזגנים.
אחר כך היא ניגשת למערכת שבתקרת האוטו ומסובבת איזה כפתור קטן, ומיד נושף עלינו אוויר צלול וקר מאוד, ואני יכול סוף סוף להשתרע במיטה ולהתכסות היטב, כמו שאני אוהב, ולהירדם לי לשעה וחצי נעימות מאוד. אפילו שלמען האמת, טיפ טיפה קר לי, ואין מישהו בסביבתי שיכול לטפל בזה, כי דווקא כשהיא באמת נחוצה, יצאה אורית לחדר הכביסה. ככה זה.
חמסין היום ואורית רוצה להתקשר לחברת ההשכרה ולברר מה קורה עם המזגן בקרוואן.
מסרבת להאמין שפשוט אין מזגן. מוטור-הום היא אומרת זה גם מכונית וגם בית ובכל אחד מהם צריך להיות מזגן.
היא לא מוכנה שבסוף המסע יתברר שהיה מזגן ואנחנו לא בררנו ולא ידענו....וחמסין היום. כלומר, 28 מעלות, שכאן הם הרבה יותר מידי וחייבים מיזוג, כי אחרת אורית נמסה מיד.
אני מציע לה להפעיל את הרכב, ליהנות מהמזגן המצוין שלו ומהשקט ומהחיים ומכל מה שהם מזמנים לנו, אבל היא מתעקשת שהמזגן צריך לבוא מהחשמל החיצוני שהקרוואן מחובר אליו. קרצייה. רגע לפני שהיא מתחילה להתקשר לכל העולם ולהרעיש ולנדנד עם המזגן שחייבים לה, היא מעיינת בספר של הרכב, ומוצאת בו שירטוט של מתקן קטן שמותקן על הגג.
מתקנים כאלו היא מסבירה לי יפה, עושים בשביל לספק אוויר קר וקוראים להם - מזגנים.
אחר כך היא ניגשת למערכת שבתקרת האוטו ומסובבת איזה כפתור קטן, ומיד נושף עלינו אוויר צלול וקר מאוד, ואני יכול סוף סוף להשתרע במיטה ולהתכסות היטב, כמו שאני אוהב, ולהירדם לי לשעה וחצי נעימות מאוד. אפילו שלמען האמת, טיפ טיפה קר לי, ואין מישהו בסביבתי שיכול לטפל בזה, כי דווקא כשהיא באמת נחוצה, יצאה אורית לחדר הכביסה. ככה זה.
בשש אורית מעירה אותי משינה עמוקה שלא היו בה אגמים ואישה שמציקה והרים ואלף איים. שלא היה בה כלום למעשה. רק חלל של עייפות שאתה נשאב ונעלם בתוכו. ולמרות שאני רק רוצה להמשיך לישון, מכאן עד הלילה ומשם עד הבוקר, היא אינה מרפה. לא קלים החיים כאן.
אורית הולכת להביא את הכביסה מהמייבש, אני מלקט זרדים ועלים יבשים ומכין את מעגל האש שלנו ומחכה לה כדי להצית אותו בשוויץ בגפרור ראשון. אולי לא כל כך חזק במזגנים אבל בכל זאת עוד שולט בדברים החשובים. ובאמת מיד נדלקים הזרדים ואני מוסיף להם גזרי עצים גדולים, ודי מהר רוקדת לה האש.
את האש הזו אני מאכיל בחמישה תפוחי אדמה וחמש פולקעות של עוף מושרה במרינדה, עטופים בנייר כסף, וכעבור שעה קלה יש לנו ארוחה, שיש בה את הילדות, ואת תנועת הנוער, ואת הקומזיצים שלנו.
זו ארוחה שאי אפשר לקנות אותה בשום מקום ובשום מחיר, משום שהמחיר שלה הוא הזרדים והעצים שאתה אוסף ומבעיר בעצמך, והתפוחים והעוף שאתה מכין והופך בעדינות בתוך האש שקצת חורכת את כפות ידיך וקצת מעשנת אותך.
כן, זו ארוחה שלפעמים אין טובה ממנה ושאנחנו מחסלים אותה עד העצם והפיח.
את האש הזו אני מאכיל בחמישה תפוחי אדמה וחמש פולקעות של עוף מושרה במרינדה, עטופים בנייר כסף, וכעבור שעה קלה יש לנו ארוחה, שיש בה את הילדות, ואת תנועת הנוער, ואת הקומזיצים שלנו.
זו ארוחה שאי אפשר לקנות אותה בשום מקום ובשום מחיר, משום שהמחיר שלה הוא הזרדים והעצים שאתה אוסף ומבעיר בעצמך, והתפוחים והעוף שאתה מכין והופך בעדינות בתוך האש שקצת חורכת את כפות ידיך וקצת מעשנת אותך.
כן, זו ארוחה שלפעמים אין טובה ממנה ושאנחנו מחסלים אותה עד העצם והפיח.
בקתות למי ששכח להביא את הקרוואן
השלכת עוד לא כאן אבל כבר שולחת לאדמה דרישת שלום מבטיחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה