כביש 93 חוצה את העמק המרכזי בהרים הלבנים ולצידו בין היתר גם הבזין, שזכה לשמו בזכות חצי הכיפה שהנחל חצב וליטש בסלע.
בדרכנו לקניון הפלום עברנו ליד הבזין, וכשחזרנו מן הפלום לטיפוס על הר קנון שוב עברנו ליד הבזין ועוד פעם בדרכנו לארוחת ערב בעיר לינקולן. אחרי לינה בקמפגראונד שליד הנהר הנעלם, ובוקר בערוץ המיוחד של הנהר, חזרנו אל כביש 93 וחלפנו ליד הבזין בדרכנו צפונה לעיר ליטלטון, שעל פי המפה המצוירת אנשים שמחים הולכים בה לצד הנחל.
בפעם החמישית, בנסיעה דרומה לכביש 112 שהבטיח רבות, ולהמשך המסע לקונוואי - שוב עברנו ליד הבזין. והפעם גם עצרנו. כי פעם חמישית היא כבר "סימן" שאסור להתעלם ממנו.
אבל למה מלכתחילה היינו צריכים את כל הסימנים האלו ? ובכן, היינו זקוקים להם משום שבתכנון המסע לא "גילינו" את הפנינה הזאת ולא סימנו אותה לעצמנו כמפגש של שעה או שעתיים או חמש.
בעינינו התכנון והתוכנית הם הקולב של המסע. אחר כך בטיול אתה מוריד מהקולב את מה שבא לך ומשתלב לך בזרימה. ואינך מפסיד דבר אם במהלך הטיול אתה משאיר על הקולב איזה הר או מפל או מוזיאון. כי מלכתחילה אתה שם על הקולב את הדברים שיעמדו לרשותך מבלי להתחייב לכך שאתה תעמוד לרשותם.
ועם כל זאת - אסור לוותר על הבזין.
הוא ממילא שם, וממילא זורם ברעננות ושובבות ביער, וממילא מקסים.
אל תחכו לסימנים.
אמה אוהבת את התמונה הזו ודורשת להכניס אותה לאלבום.
סבתא אומרת, תוך כדי ערבוב הרביולי במחבת, שיום אחד כשאמה תהיה גדולה היא תיסע לטייל ולבקר את העץ שלה.
ושהוא בטוח יחכה לה שם.
לפני שהיא הולכת לשחק עם סבתא והבובות היא דורשת לרשום שמה שכתבתי "זה מאמה".
בעיני הם נראים כמו זוג ענפים גדולים שצמחו מן הגזע והתחרטו משום מה וחזרו אל חיקו. כמו סירוב להיוולד.
אנחנו בעונה ה"שחונה" אבל פני הסלעים מספרים שבעת הפשרת השלגים הזרימה ממלאת את הערוץ בשפע ובעוז ומוסיפה לשייף את חלקת הסלעים שנה אחר שנה.
ואתה המטייל שמבקר בבזין דרך הבלוג שלנו, או שמבקר בו ממש בכפות רגליך - האם תקדיש עוד דקה מזמנך ותשאיר לנו כאן דרישת שלום ? אנחנו נשמח לקבל אותה גם אחרי שנים.
היי אורית ויובל- קוראים לי רינת ואני מתכננת טיול למשפחה שלי ונעזרת בבלוג שלכם. יובל- את כותב נהדר, וכמה מרגש לראות את האהבה שלכם אחד לשני, לחיים, להרפתקאות ולטיולים.
השבמחקתודה על הבלוג...
ראיתי שטיילתם גם במערב- אולי בעוד כמה שנים איעזר גם בו.