אלף האיים

במשך שעתיים אנחנו מפליגים בין עשרות איים, שהם חלק מאלף ושמונה מאות איים הפזורים בנהר סנט לורנס. רוח קרירה נושבת בפנים בעוד השמש מחממת את הגב המשמש כתא סולרי לגוף כולו. מתברר שהנהר העצום הזה, המהווה נתיב מסחר ראשי ושוקק תיירות, הוא בכל זאת ואף על פי כן, הנהר הנקי בעולם. תורמים לכך, בין היתר, אותם איים סלעיים, המשמשים כפילטרים למים. ובעינינו זה מאוד יפה, שכאן באמריקה, רותמים את הסלעים לעבודה בניקיון. 

                       פתאום אניית משא שלבטח יכולה להעמיס שלושה איים ולברוח 

האיון הזה הוא עדות לכך שאף פעם אין בנהר גאות שקרוב לוודאי הייתה שוטפת את הבית לנהר. אבל האם אין חשש שהשורשים יקרעו את האי לחתיכות כמו בכוכבו של הנסיך הקטן ?

 הגובה הקבוע של מפלס פני הנהר, לאורך השנה כולה, בין אם יורדים גשמים ומפשירים שלגים ובין אם זו עונה קיצית, הוא מפלאי הנהר. את הטריק הזה מחולל הנהר על ידי קצב הזרימה שלו. כשמימיו רבים, הוא מאיץ את הילוכו וכשמקורותיו מתמעטים הוא לובש ארשת של אגם.                           
       

                                      יום אחד יבנו על האי הזה בית ערסל, אבל עד אז הוא ביתם של העופות

                                                 בין ארצות הברית לקנדה

בסוף ההפלגה אנחנו מבקרים באי של בולד שבראשית המאה בנה טירה מלכותית עבור אשתו האהובה לואיז. סמוך לפני סיום העבודות, במפתיע, נפטרה לואיז. למחרת הורה בולד, לעצור את כל העבודות, ושלח לדרכם את שלוש מאות הפועלים ומאז לא דרך יותר באי החלומות שלו. 
עשרות שנים עמדה הטירה המפוארת בשיממונה, וכורסמה על ידי הרוח והמים החי והאדם. לפני כארבעים שנה רכשו אותה הרשויות תמורת דולר אחד ותמורת התחייבות לשפץ אותה ולהחזיר את תפארתה. מאז עובדים עליה וכיום היא מקסימה הן בחלקיה המשוחזרים והן בחלקים שמשמרים עדיין את הצער והעלבון שפקדו אותה.