קונוויי היא אתר עליה לרגל לקניות. אאוטלטים ענקיים ללא מסים, עם מותגים, מבחר אינסופי ומבצעים. התוצאה - כדאי מאוד ואיכותי.
אורית אוהבת ויודעת לקנות ואני להפך. אורית חושבת שאני הולך עם סמרטוטים ולי נדמה שהבגדים שלי, רק קצת ישנים. עוד ברעננה, בזמן תכנון הטיול, מתנהל בינינו משא ומתן בקשר לקניות בקונוויי. כלומר, לי לא אכפת שאורית תיקח לעצמה כמה זמן שהיא רוצה, בזמן שאני אבלה בקרוואן. אני מאוד אוהב להישאר בקרוואן. אבל היא רוצה ממני התחייבות שאבוא איתה והיא תיקנה גם לי. לפעמים נדמה שדווקא לי, היא הכי אוהבת לקנות. להלביש אותי. לכן עוד ברעננה היא דורשת שאתחייב לבוא וברצון טוב. שאסיר כל התנגדות ואתמסר. ואני מבטיח.
קונוויי מגיעה אלינו אחרי עשרים יום של טבע ודרכים והיא מצטיירת כמין הפסקה. פסק זמן שגם אנחנו וגם קונוויי שמחים לקראתו. אורית מנווטת אותי בין האאוטלטים וכשהיא יוצאת ל "שעה וחצי" אני מלווה אותה בחיוך ואומר שתיקח את הזמן שלה גם אם ידרשו לה שעתיים או שלוש. שלא תדאג לי. למען האמת היא לא משתגעת מהנדיבות שלי, אבל בכל זאת מחייכת באהבה. אני הרי כבר כמעט לא יכול להפתיע אותה.
הבעיה עם אורית שהיא לא באמת "אוהבת לקנות". כלומר היא אוהבת את ההתחדשות. את התוצאה אבל לא את תהליך הקנייה. זה הופך לבעיה משום שהיא מתקתקת את הקניות. פיתחה חושים לאן שווה להיכנס והכל קורה מהר. וכשאני רוצה ליהנות לי מקצת שקט ושלווה בקרוואן נדמה לי שלפעמים היא חוזרת מהר מידי.
בין הגיחות הפרטיות שלה, מידי פעם היא שולפת אותי איתה, ואני מרגיש כמו ילד שלוקחים לקבל זריקה, אבל אני נענה ומחייך. הרי הבטחתי. והרי היא חמודה.
בקרוואן מלווה אותנו מוסיקת ג'אז רכה מתחנת רדיו שאין בה דיבורים ופרסומות. רק זמרים שמושכים את המילים, כמו דיאנה קרול
ונורה ג'ונס ואלה שלא נגמרת, ופסנתר וצ'לו שמשוחחים במתינות ונותנים לכל צליל
להגיד את מה שיש לו, וחצוצרה או סקסופון שמצטרפים ולפעמים גם מפוחית. והמוסיקה הזו
חמה ומתוקה ולפעמים עצובה אבל תמיד תמיד מלטפת בקצב איטי שמניע את הגוף.בעשר סוגרים את וולמארט, שזה בעצם לא נוגע לנו בפינת החנייה המרוחקת, אבל זה בכל זאת מאותת מרחוק על שעת כיבוי אורות. ובאמת כבר מאוחר מאוד בקרוואן, וכנראה שגם בתחנת הרדיו שמפסיקה את שידוריה, ואנחנו נכנסים למיטה ואורית מקריאה לנו אל השינה, מתוך "פרש הברונזה", את סיפור אהבתם של טטיאנה ואלכסנדר בלנינגרד הנצורה והגוועת ברעב.
אורית אוהבת ויודעת לקנות ואני להפך. אורית חושבת שאני הולך עם סמרטוטים ולי נדמה שהבגדים שלי, רק קצת ישנים. עוד ברעננה, בזמן תכנון הטיול, מתנהל בינינו משא ומתן בקשר לקניות בקונוויי. כלומר, לי לא אכפת שאורית תיקח לעצמה כמה זמן שהיא רוצה, בזמן שאני אבלה בקרוואן. אני מאוד אוהב להישאר בקרוואן. אבל היא רוצה ממני התחייבות שאבוא איתה והיא תיקנה גם לי. לפעמים נדמה שדווקא לי, היא הכי אוהבת לקנות. להלביש אותי. לכן עוד ברעננה היא דורשת שאתחייב לבוא וברצון טוב. שאסיר כל התנגדות ואתמסר. ואני מבטיח.
קונוויי מגיעה אלינו אחרי עשרים יום של טבע ודרכים והיא מצטיירת כמין הפסקה. פסק זמן שגם אנחנו וגם קונוויי שמחים לקראתו. אורית מנווטת אותי בין האאוטלטים וכשהיא יוצאת ל "שעה וחצי" אני מלווה אותה בחיוך ואומר שתיקח את הזמן שלה גם אם ידרשו לה שעתיים או שלוש. שלא תדאג לי. למען האמת היא לא משתגעת מהנדיבות שלי, אבל בכל זאת מחייכת באהבה. אני הרי כבר כמעט לא יכול להפתיע אותה.
הבעיה עם אורית שהיא לא באמת "אוהבת לקנות". כלומר היא אוהבת את ההתחדשות. את התוצאה אבל לא את תהליך הקנייה. זה הופך לבעיה משום שהיא מתקתקת את הקניות. פיתחה חושים לאן שווה להיכנס והכל קורה מהר. וכשאני רוצה ליהנות לי מקצת שקט ושלווה בקרוואן נדמה לי שלפעמים היא חוזרת מהר מידי.
בין הגיחות הפרטיות שלה, מידי פעם היא שולפת אותי איתה, ואני מרגיש כמו ילד שלוקחים לקבל זריקה, אבל אני נענה ומחייך. הרי הבטחתי. והרי היא חמודה.
אוכלים סטייק פילה נפלא אצל האיטלקי ולמחרת ב- KFC עוף עסיסי בבלילה קריספית, ולקראת הערבים כשיורד החושך ועולה הקור, אנחנו מתכנסים מן החוץ פנימה.
בקרוואן מלווה אותנו מוסיקת ג'אז רכה מתחנת רדיו שאין בה דיבורים ופרסומות. רק זמרים שמושכים את המילים, כמו דיאנה קרול
ונורה ג'ונס ואלה שלא נגמרת, ופסנתר וצ'לו שמשוחחים במתינות ונותנים לכל צליל
להגיד את מה שיש לו, וחצוצרה או סקסופון שמצטרפים ולפעמים גם מפוחית. והמוסיקה הזו
חמה ומתוקה ולפעמים עצובה אבל תמיד תמיד מלטפת בקצב איטי שמניע את הגוף.בעשר סוגרים את וולמארט, שזה בעצם לא נוגע לנו בפינת החנייה המרוחקת, אבל זה בכל זאת מאותת מרחוק על שעת כיבוי אורות. ובאמת כבר מאוחר מאוד בקרוואן, וכנראה שגם בתחנת הרדיו שמפסיקה את שידוריה, ואנחנו נכנסים למיטה ואורית מקריאה לנו אל השינה, מתוך "פרש הברונזה", את סיפור אהבתם של טטיאנה ואלכסנדר בלנינגרד הנצורה והגוועת ברעב.
אחרי המנוחה והקניות הטבע שוב קורא לנו ואנחנו בעצירה לרגע בדרכנו אל הר וושינגטון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה