שוגר היל היא עיירה קטנטנה, במזרח ניו המפשיר ומבחינת המסלול שלנו, אפשר לעבור דרכה או לפסוח עליה.
אני חושב שלמילים יש ריח. בטח לשמות. מן הבחינה הזו - "Suggar Hill" מדיפה ריח מתקתק ומזמין כמו יערת הדבש, ואנחנו מחליטים לנסוע בעקבות הריח.
ומי שבא לשוגר היל חייב לבוא אל בית הפנקייק המפורסם של פולי.
למעלה - בתוך בית הפנקייק ולמטה במבט החוצה
כמו מפעל הגבינות של קאבוט גם לבית הפנקייק היסטוריה משפחתית ארוכה שנטועה היטב ומשתלבת בהיסטוריה של האזור. ואצל פולי ההיסטוריה מקשטת את קירות העץ ויוצרת חום וזיכרונות.
הציור של האינדיאני, מרגש אותי. הוא אינדיאני יפה והדור, אבל בלי טיפת גאווה. במבע שלו יש חוכמה וזיכרון אבל בעיקר צער. וכבד הצער מאוד. בעיניים מושפלות מעט, הוא צופה קדימה...מה הוא רואה שם...את העתיד לבוא הוא רואה...
אני חסיד של ריגושים וחושב שאומנות במיטבה היא אומנות שמרגשת.
כמו גם החיים במיטבם.
אני חושב שלמילים יש ריח. בטח לשמות. מן הבחינה הזו - "Suggar Hill" מדיפה ריח מתקתק ומזמין כמו יערת הדבש, ואנחנו מחליטים לנסוע בעקבות הריח.
ומי שבא לשוגר היל חייב לבוא אל בית הפנקייק המפורסם של פולי.
למעלה - בתוך בית הפנקייק ולמטה במבט החוצה
כמו מפעל הגבינות של קאבוט גם לבית הפנקייק היסטוריה משפחתית ארוכה שנטועה היטב ומשתלבת בהיסטוריה של האזור. ואצל פולי ההיסטוריה מקשטת את קירות העץ ויוצרת חום וזיכרונות.
הציור של האינדיאני, מרגש אותי. הוא אינדיאני יפה והדור, אבל בלי טיפת גאווה. במבע שלו יש חוכמה וזיכרון אבל בעיקר צער. וכבד הצער מאוד. בעיניים מושפלות מעט, הוא צופה קדימה...מה הוא רואה שם...את העתיד לבוא הוא רואה...
כמו גם החיים במיטבם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה